לסקירה זו דרישות מקדימות:
הנכם מתבקשים לקרוא אותה במבטא צרפתי (כבד ככול הניתן) ובנימה צינית עד מתנשאת (כי באמת, אי אפשר אחרת).
אחרי שתתחילו, תגלו שקצת קשה להפסיק.
ככה גם קראתי את מה שקראתי מהספר הזה (מקווה שזה יעבור לי אחריו).
זוהי נובלה בת כ - 150 עמודים, קלילה הזויה וחסרת פשר (והנה גם אני כמו הטקסט הזה, הופכת מליצית יתר).
את מי זה משרת?
קבלו אותה, היא הגיעה מפאתי פריז (רק לפני ארבעה ימים), מלאת שיק ומתנשאת כנדרש. היא אי שם בין משרתת למשוררת זימה (ותבצע גם, אם רק תתנו לה הזדמנות). בפועל, היא בעיקר מעייפת ובעלת נטייה למצוא את הרע בכל דבר שעומד בסביבה, מצקצקת בלשונה על מעסיק זה ועל אחר, על עובדי משק הבית והשכנים. כולם תחת ביקורת שמתאימה לצרפת של תחילת המאה התשעה עשרה.מן מערכון תקופתי שלא ממש מצאתי בו את עצמי.
״יש לנו כנסיה יפיפיה, מזרקה יפה... ויש לנו דבר נוסף, יפה במיוחד... הזוג לאנלר... הזוג לאנלר שיש להם מיליון פרנק והם מתגוררים בטירה... אלה אנשים איומים ונוראים ואנחנו גאים בהם מאוד״.
הערת תרגום הובילה אותי להבין ש'לאנלר' זה משהו בסגנון 'לעזאזל', בצרפתית. אותי זה לא הצחיק במיוחד, ואפילו פחות, כשזה עובר דרך הערות תרגום.
סמנו 'כן' על הומור
זה מסוג הספרים שניכר כי מי שכתב אותו, הצחיק בעיקר את עצמו ונהנה מאוד. מתברר שזה לא מבטיח שום דבר שקשור בהנאה, בגזרת הקורא.
יש הומור, חלקו מיני וחלקו אפילו שנון.
הבעיה היא מה שקורה עם האיים הפחות הומוריסטיים/יותר מלאי להג מיותר, בטקסט הזה.
אח! להערכתי, מדובר בטקסט תלוי תרבות. ובעוד אני משועשעת בקושי, מהכתיבה וההזייה, אח! צרפתי אמיתי/מקורי, היה מתמוגג ממש ואח! נהנה הרבה מעבר ליכולותיי.
ה"אח!", הוא נסיון לא מוצלח (גם שלי), לשלב כאן מהשפה הצרפתית (והוא מופיע רבות בטקסט הזה).
אז חגיגה גדולה הוא לא, ואת הביקורת על אנשים, נשים, המין האנושי, זימה וחסרי רגש, עליבות, התנשאות, אהבה ואינטרסים, כסף וכבוד (והיה עוד), מצאתי כמובן. אלא שלטעמי, כשהביקורת הנוקבת מבקרת הכל בעצם, היא מעט חסרת הגיון וסיבה קיומית. בכל מקרה זו כנראה לא סיבה מספיק טובה לכתוב ספר, או לקרוא כזה.
לכל אורך הסיפור (ויש כאן אחד קטן מאוד), ניסיתי לגלות את המרכז, את מהות ההזיה שהושיבה כאן אותי ואת הספר הזה יחד (וגם אתכם).
עד לרגע זה, לא נמצאה האבדה.
הדמות הראשית, והיחידה שמדברת כאן בגוף ראשון, מעידה על מגוון דמויות ומספרת על מעסיקים קודמים בקפיצות חסרות סדר והגיון שמקשות לעקוב אחרי הסיפור.
זהו בלאגן סיפורי שכזה, עד שמתחשק לצעוק לה 'די! ספרי כבר סיפור אחד עד הסוף, או יותר טוב, אל תספרי בכלל'.
אבל אני לא יודעת צרפתית...
במקום זה, ויתרתי (ממש באמצע), לה ולספר.
ברשימת הספרים שנהניתי לראות את העמודים מתקדמים, כי הנה זה אוטוטו נגמר...
?Haven't the jews suffered enough
חפשו ספרים נעימים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה