במקום זה, זכיתי בקלישאות לרוב ובספר שהכריח אותי להשתמש במצבורים סודיים של סבלנות נדירה.
הכל, פשוט כי עד שלב מאוחר מאוד, לא קורה שם שום דבר שדרש ממני להישאר ערה.
מעל חמישים אחוזים מהספר הזה, מספקים המתנה למשהו רומנטי עד אימה, שאולי (ואולי לא) יקרה בעתיד.
כל כך הרבה "כמעט", שכמעט ונטשתי בטרם עת.
בסוף (או לקראתו), העלילה מתעוררת לחיים ואז מתעייפת חזרה אל הבנאלי/הנוטה למיותר.
החלטיות היא שם המשחק
גיבורים חסרי יכולת להחליט, אני אוהבת פחות וכן, לא, כן, אולי, לא וכו', לא מספקים דמויות ספרותיות איכותיות (ובואו נסכים שבדמויות בסיסיות אין לי באמת צורך ולהשתעמם, אני יכולה גם לבד, בבית. בשביל זה לא קוראים ספר).
טיפת מציאות,
או גברים, הם גברים, הם...
כמו בהרבה ספרים מהזן הפחות איכותי, הדמויות כאן לא בוגרות מספיק. בהתאם, הן לא מדברות, לא מלבנות בעיות, ומייצרות עמודים על גבי עמודים של ספקולציות שהיו נפתרות תוך דקה בעולמם של אנשים בוגרים (מהסוג שיודע לשבת, לדבר יחד ולפתור מחלוקות).יודעי דבר קוראים לזה forced drama.
מצד שני, המסקנה המתבקשת מהספר הזה, היא שגברים נוטים להישאר ילדותיים, בכל גיל בו נבחן את יכולות התקשורת שלהם ותמיד יתקשו לדבר, להסביר ולהגיע להבנות בשיחה פשוטה.
אז אולי הספר הזה בכל זאת נוגע במציאות.
מי האחראי/ת?
באגף התרגום נראה שהעבודה שנעשתה כאן פחות מקצועית מהמצופה וסביר כי עריכה איכותית (או סתם מקצועית) היתה משפרת גם את עבודת התרגום הנוטה לבינוניות."כששפתיו מתרסקות על שפתיי", "פיו מתרסק שוב על שלי." חזרנו לאתר ההתרסקות הבנאלי.
"האישה הזו יכולה לזרום עם כל עלבון." "אשתי עומדת להיות מישהי שיבוא לי עליה..." עברית זה לא, שפת בלאכס לעומת זאת...
"שיושבות בשולחן". מעדיפה לא להגיב על זה (ולא לערבב עברית עם 'לא עברית' לתפארת).
"ממששת עם ידי" עם מה עוד אפשר למשש?
"זה לא היה כמו שאמי עזבה." אני רוצה לקוות שסתם נפל הכ' והכוונה ל"כשאמי". אחרת, מצב התרגום כאן עצוב, עצוב.
"מוציאה כוס מהארון, מהדקת אותה אל מתקן המים.." איך מהדקים כוס? (מישהו התכוון ל'מצמידה'?).
"כל המקום המזורגג הזה הוא בסכנת שריפה שרק ממתינה לקרות." אז כן, אני מכירה את המשפט באנגלית (מינוס ה"מזורגג" המיותר כמובן), אבל זו לא אנגלית (מצד שני זו כנראה גם לא ממש עברית).
אחרי הכל, נראה שגם המקור לא שואף למדליה בתחום ההגיון
"לפתע הוא תופס את אחורי ומרים אותי, מכריח את רגליי לעטוף את מותניו. הוא מצמיד אותי אל הקיר, מציץ עלי ומניד בראשו. "את לא הולכת לשום מקום". ואז הוא מתקרב שוב...". לאן הוא הלך? יש יותר קרוב מזה? "העור שלו בצבע ירוק כהה", כי סתם 'ירוק'/'חיוור', זה לא אמין?
"אני מנתק את הטלפון לפני שיש לי הזדמנות לחשוב על זה עוד, או גרוע מכך, לשקול מחדש."
בקיצור, הרוב בינוני עד שטוח ומזל שלא כך הדברים כשמתארים את השרירים הנדושים של הגיבור, או את מותניה הצרים עד אימה של הגיבורה.
על זה שהוא רב קעקועים והיא בלונדינית שופעת, תחסכו ממני את הצורך לדבר.
אה, ובמילה 'נדוש' השתמשתי כבר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה