הכל בסגנון 'אתה תשלח מכתב'.... 'אני אשלח בעקבותיך' ולאט (ממש לאט) אולי נבנה משהו אנושי.
סיפור המסגרת מתאר אישה בריטית כבת שישים, שלמרות שהיא עצמה עדיין לא היסטורית, היסטוריה משום מה מרגשת אותה עד אין קץ, ומלווה אותה בחייה שנים רבות.
סוגייה (היסטורית, איך לא?) מסויימת, מביאה אותה להתכתב עם אוצר מוזיאון מדנמרק, בו מוצג שריד אדם מתקופת הברזל, שמעורר את דמיונה.
מפה לשם, רצף מכתבים ביניהם עובר מעיסוק היסטורי, לעיסוק בטבע האדם, חברות ואהבה מתוך כך.
היא נשואה, הוא אלמן ולא תמצאו ביניהם רומן רומנטי מהזן הנוזלי (או בכלל).
אבל תוכלו להתערבב בחברות לחיים מתוך הבנה עמוקה, וקשר מהסוג שקצת קשה להסביר (ואולי גם לא צריך).
"אני לא יודעת אם אתה מתחיל לכתוב כמוני. אין לי מושג איך אני כותבת. המילים פשוט נשפכות אל הדף. כשאני קוראת את המילים שבהן אתה משיב לי, הן נשמעות כמוך, מזמרות לצלילי מנגינה שהפכה מוכרת לי, ומתוך כך מנחמת."
בתוך סיפור המסגרת מצויים כאן סיפורים קטנים-גדולים, פרורי חיים, הורות, זוגיות וכל מה שתעלו על הדעת כמעט.
זה עושה את המפגש מעניין מעט, אבל גם מתיש, רב נושאי וכזה שדורש לפעמים לדפדף קדימה אל הסיפור הטרחני הבא.
אבל...
אז כן, "אחכה לך במוזיאון" לוקה בצורך טרחני מעט להסביר, לתאר ולהעריך (ולהאריך גם), כולל עיסוק בפרטים קטנים, עד בלתי חשובים בעליל. מתוך כך, הרגשתי לעתים שאני (קצת כמו הדמויות), חופרת בטקסט ומשתדלת לחשוף בדרכי, את החיבור האנושי, המעניין והחם (אך הדל משהו) שבין הדמויות.עדינות בלתי נתפסת
יש כאן משהו עדין, מסתפק במועט ושמח בחלקו (לרוב), כשנוצת פסיון שנשלחה מרחוק, משמחת אדם בחייו השיגרתיים עד יבשושיים.קראתי, ראיתי, הבנתי ולצערי, אפילו משהו מכל זה, לא נגע בי ממש (ואולי אני פשוט צינית מהמקובל).
לרוב אני נחושה בדעותי, אבל כאן הצלחתי להתבלבל.
אז בואו נבהיר ונסייג, שבחווייה שלי, התוכן כאן, לעתים מעניין עד מסתורי ולעתים יבש וחצצי.
מה שבטוח, התרגום איכותי, כיאה וכמצופה מבית ההוצאה.
בינתיים, מצטערת, עברתי לנמנם לי בשנת החורף, אולי אחזור באביב.
אל תחכו לי במוזיאון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה