"פסיכופתים כמו אבא שלי ניחנים לא פעם בקסם אישי רב."
הוא מגדל אותה כמרכז עולמו (כל עוד העולם מובנה על ידו) והם מתקיימים יחד בתוך ביצה טובענית (תרתי משמע), רחוק מציויליזציה.
זה סיפור שאם נחפש בו ממש, נמצא קרעים מסיפורי הזוועות על נערות שנחטפו ללא סימן והתגלו נטושות בביקתה מרוחקת, אוחזות תינוק, או יותר.
"גם אם נדמה לנו שהיינו נאבקים כמו חתולי בר, רוב הסיכויים שהיינו נכנעים, וככל הנראה בשלב מוקדם מאוד.כשהנסיבות הן כאלה שככל שנאבקים כך נענשים בחומרה, לא נדרש זמן רב ללמוד שמוטב לעשות בדיוק את מה שדורשים ממך. זו לא תסמונת שטוקהולם; פסיכולוגים קוראים לזה חוסר אונים נרכש."
במקרה זה, קשה להבין אם מדובר בסיפור אמיתי, אבל הוא ריאליסטי, חזק ולא מתנחמד, לכל הפחות. כי מעבר לעלילה הזויה עד קורעת לב, יש כאן דמויות שמתפתחות, הבנה מרתקת של חוקי הטבע (שכנראה לא תהיה לי לעולם) ונחישות יוצאת דופן (שגם אותה, אני בספק אם אסגל לעצמי, אי פעם).
אבל יותר מהכל, יש כאן שילוב של הווה מלחיץ עם עבר מקומם, מסעיר ועולה על כל דמיון.
"זאת היתה הפעם הראשונה מני רבות שברחתי. ובמובן מסוים אפשר לומר שמאז לא הפסקתי לברוח."
מציאות מעוותת
"הייתי צופה בו פרק זמן ממושך אחרי שמצאתי אותו, ומדמיינת איך זה יהיה לירות בו במקום בעץ שלידו. איך ארגיש אם אהרוג את אבא. מה אמא תגיד שכשתגלה שעכשיו אני ראש המשפחה."לא מדובר בספר קל לבליעה והדמויות בו רחוקות מלהיות רכות ונעימות.
למרות זאת, באופן מפתיע משהו, קל עד מאוד להזדהות איתן, מכל כיוון שלא נסתכל.
הפסיכולוגיה כאן מרתקת, אבל לא תמצאו אותי מגדירה את 'בתו של מלך הביצה', ספר מתח פסיכולוגי.
כי למרות שפסיכולוגיית החטיפה, הישרדות והחיים המנותקים, השאירו אותי עירנית עד מאד, המתח ברובו, לא נגע בי.
"דברים רעים קורים. מטוסים מתרסקים, רכבות יורדות מהפסים, אנשים מתים בשיטפונות וברעידות אדמה ובסופות טורנדו. הרוכבים על אופנועי שלג מאבדים את דרכם. כלבים נורים. ילדות נחטפות."
בכל מקרה, היה מעניין עד מרתק לרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה