אתגר / אורי עידן

וואו, אני מתקשה לדבר.

ואם הצלחתי, מן הסתם יצא לי בליל של מילים סמי-ספרותיות, אם בכלל, שמנסות להסביר סיפור פשוט עד רדוד באמצעים לא אמצעים (קצת כמו הספר הזה).

יש כאן חיבור ילדותי, נוסח גילאי העשרה המוקדמים, שנוטה להסביר מדי ולתאר פחות, את הסיטואציות המשמימות שנבחרו.

מי אני? מי אתה?

פגשתי כאן דיסאונאנס בלתי אפשרי, בין התנשאות ספרותית (כזו המסבירה דברים שאין צורך להסביר) ובין סיפור נמוך עד מתיש, מזן ספרות הנוער, בואכה חיבור מבית הספר היסודי (כזה שמיוחס לכיתות הנמוכות). 
אותה התנשאות שביצבצה מבין השורות, ליוותה אותי לאורך הקריאה, תוך שהיא גורמת לי לתהות למה.
למה זה כתוב ככה?
למה נבחר הטקסט המיותר?
והאם הדמויות הפלקטיות והנושא הסקסיסטי, הם הומאז' לסרט פורנוגרפי מתחילת שנות השמונים (אולי שבעים?).

כי יסלח לי הכותב ושאר המשקיעים בספר המדובר, לכל אורכו חיכיתי שאשת עסקים מצליחה תפתח את הדלת (עטופה חלוק חושפני למחצה), לאינסטלטור שישאל בחיוך מסתורי וקול רב משמעות, 'במה צריך לטפל כאן'?.

הרי ממש כמו בפורנו קלאסי, גם כאן העלילה/לא עלילה המיותרת, ממלאת חורים ומלאת חורים בעצמה ואין לה עיגון מינימלי במציאות.

מי כאן מבולבל (כי אין ספק שהמישלב...)

יש כאן שילוב של שפה שמנסה להיות 'ספרותית' עם שפת רחוב שבין מילואים והתנשאות הומוריסטית קלה.

" 'שלום הילה, מה קורה, שנים שלא ראיתי אותך' אמרה אורית משנכנסה לסירה. זה אמנם לא היה שנים, אבל מזמן לא נפגשו.
אורית היתה עדיין במדים, נראה שבאה ישר מהבסיס לכאן. לאחר שהחליפה מספר מילים עם אבישי, ירדה להחליף בגדים."

בואו נחזור, נחזור, נחזור

יש כאן תופעה לא ספרותית בעליל שברמת הכתיבה, אמורה לטעמי, להתפוגג סביב גיל עשר.

"הוא גר לבד במרינה הרצליה. אף פעם לא הבינה איך הוא לא מת משעמום לחיות ככה לבד על יאכטה במרינה." רגע, איפה הוא גר?

"חלק גדול מפגישות אלו יתקיים בחו"ל.
היא זכרה שעופר היה נוסע מדי פעם לחו"ל לפגישות עם לקוחות אולם כשחשבה על התפקיד, הייתה עסוקה מדי בחששות שלה ממערכת היחסים העדינה עם שאר עובדי החברה שלא חשבה על כך שהתפקיד ידרוש ממנה נסיעות לחו"ל פעם או פעמיים בשנה. זה נשמע לה דווקא נחמד, ליסוע לחו"ל על חשבון העבודה. זה הזכיר לה איך רועי צפה את זה אתמול שהיא תצטרך ליסוע לחו"ל." לאן תיסע? אה, לחו"ל.

" 'אתם רוצים לצאת לים?'
היא ידעה שאבא שלה מנצל כל הזדמנות לצאת לים.
אבישי הסתכל על הילה, כאילו שואל האם היא רוצה לצאת לים.
'בסדר, נצא לים' אמרה הילה." והכל באותה פיסקה (נישבעת!).

וכאן אני חייבת לעצור ולשתף בדקה אישית נוסטלגית.
כבת לשייט ובעליה של יאכטה,  היו שעות הפנאי המשפחתי שלי מלאות באותה חוויית "לצאת לים", המתוארת לרוב ומדי, בספר הזה.

אז, עכשיו, כשאף אחד לא יכול לשכנע אותי שמדובר בסלנג ימי מהסוג שאני לא מכירה (כי אני מכירה, הו הו הו מכירה!), נוכל להתקדם.
"לצאת לים", הוא ביטוי מוכר ושגור בפי שייטים וצאצאיהם לרוב.
לצאת לים, לצאת לים, לצאת לים, זו כבר סתם התבטאות לא ספרותית נבובה.

להשתמש למטרות כתיבה, במגוון ביטויי סלנג ימי, זו שוב אותה התנשאות שבה עסקנו כבר, או סתם חוסר מודעות ספרותית/סביבתית.

שטוח כמו בת שבע

"עוד מעט תגיע אורית הבת שלי, אני בטוח שלה יהיו עוד הארות" הילה הכירה את אורית, טייסת מסוקים בחיל האויר. היא העריכה אותה כאישה חזקה שהתמודדה עם לא מעט בקריירה שלה."

"שלום הילה, מה קורה, שנים לא ראיתי אותך אמרה אורית משנכנסה לסירה.
זה אמנם לא היה שנים, אבל באמת מזמן לא נפגשו."
אז, לא ככה כותבים (ולצערי במקרה הזה, ככה קוראים).
ואם הילה מכירה את אורית, איפה הקרבה המתבקשת בין שני אנשים המכירים במשותף אדם שלישי. למה צריך להגיד "אורית הבת שלי", כש"אורית", ממש כמו במציאות, זה מספיק לצורכי אמינות וכתיבה סבירה ברמתה.

אם תגיד מספיק פעמים 'אני לא', נאמין  שאתה כן

הסיפור כאן גובל בשטות וכל אמירה שנייה מכוונת את הדמות הראשית לטעון שהעולם סביבה שוביניסט.
אם פגשנו טייסת מסוקים, היא בוודאות יודעת דבר או שניים על שוביניסטים.
אם גיבורתנו ההזויה, שטוחה ומיותרת, מקבלת קידום לא הגיוני, כשמישהו מעובדי החברה יאיר את עובד היותו קידום לא הגיוני, הוא יחשב כ"שוביניסט", עוד לפני שיצא מהמשרד הממוזג.
בקיצור, מעייף ירוד (שלא לומר רדוד), סקסיסטי ומיותר, כבר כתבתי? (אז הנה קבלו שוב!).

ואחרי הכל, חכמים ממני כבר השתמשו בביטוי "הפוסל, במומו פוסל".

אני אכתוב ואתם, אתם כבר תבלעו

אז לא, אין לי שום עניין לקרוא ספר שלא השקיעו בו את המינימום, על מנת שניתן יהיה לקרוא לו 'ספרות בסיסית'. הוא יבש, מתיש ובעיקר התקשתי להבין למה אני ממשיכה?
אז הפסקתי.

תראו! ניצלתי!
(מנפנפת בגאווה ממקומי בגלגל ההצלה).