ויש בה משהו, בעדינות הזו של המאה התשעה עשרה שמדייק סיטואציות, מעביר אותן דרך מסננת שיפוט של מושגים כמו מוסרי וראוי (במיוחד כשמושגים כאלה מיוחסים למין הנשי, או לתקשורת בין המינים, רחמנא לצלן).
המון חוכמת חיים מיוחסת כאן לאשה צעירה בת 28 בלבד, ומשום מה זה נקרא אמין, הגיוני ותואם תקופה.
המיוחד כאן הוא שלא מדובר בסופרת שכתבה על תקופה היסטורית, אלא על סופרת היסטורית, שכתבה על תקופתה וכמו סופרות גדולות ופמיניסטיות טרום זמנן, היא מגדילה לעשות בתאורי מקום, זמן אבל בעיקר בתאורי גוף ונשיות.
בעיני זה מקסים.
הספר הזה הרגיע בי משהו, יישר קווים קופצניים והשרה אוירת רוגע. קצת כמו להסתובב במוזיאון ותיק ולחזור אחורה לסיור בזמן אחר.
לפני שניגשתי אל הספר ובניגוד למאפיין אותי, קראתי על הסופרת.
מדובר בדמות פמיניסטית מקדימת זמנה, שהיוותה השראה לדורות של נשים (ואולי של גברים גם).
אז נכון, הלכתי וחזרתי, כי כבת העולם המודרני הייתי חייבת קצת אקשן מתבקש.
ועדיין, נהניתי והרגשתי מספר תאים אפורים/יומיומיים/משועמים, שהתעוררו כאן לחיים.
שווה נסיון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה