"יש לה אלגנטיות של קיפוד: מבחוץ היא מלאה קוצים, חומה בצורה ממש, אבל יש לי הרגשה שבפנים היא רכה כמו הקיפודים, שהם יצורים קטנים, אדישים למראית עין, חיים בבדידות עיקשת ובעלי עדינות עצומה."
אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי.

24 אוגוסט, 2019

המטופלת השקטה / אלכס מיכאלידס

הוא מתחיל מעט רדוד, שונה לחלוטין מהציפייה שפיתחתי, כשתכננתי דייט עם ספר מתח איכותי.
בין היתר, כלל הדייט הלא מוצלח, פסיכולוג שלא הפסיק לדבר על עצמו, כבר בעמודי הפתיחה  וסיפק תוך כדי, אכזבה מרמת המחקר הספרותי. 

כשנתקלתי בהסבר על מבנה טיפול פסיכולוגי, בו ׳מעביר׳ החולה את רגשותיו למטפל והאחרון נושא בנטל ו׳מחזירם אל החולה׳, במן מחווה כוללת בכי דו צדדי, מודה שאני עצמי, כמעט ונזקקתי לטיפול, בעקבות חבלה וולונטרית (כזו הנובעת מדפיקת המצח בקיר הקרוב).

בקיצור, קבלו את הקשקוש הספרותי הראשון לספר זה, הריהו לפניכם.

מדובר בפסיכולוג שמשקיע המון זמן ומלל, כדי שאכיר אותו. לעומת זאת, את המטופלת שלו, היא "המטופלת השקטה", אני מכירה פחות משמעותית ובאופן מפתיע גם אוהבת הרבה יותר.

היא שפויה ברגישותה ודעותיה, ובניגוד לפסיכולוג שלה, לא נראה כי מחשבותיה נוטות לטירוף (לגבי המעשים, תשפטו בעצמכם).
בכל מקרה, לאורך הסיפור כולו, נראה כי הפסיכולוג הוא שזקוק נואשות לטיפול נפשי, (תוך עדיפות לטיפול מקיף וארוך טווח).

כי המטופלת כאן אולי שקטה, אבל הפסיכולוג שלה לא סותם את הפה.

יוסטון...

כשבזחילה עד עמוד 100, אני לוקה בהבנה שתחושת החיבור העוצמתית ביותר (והיחידה) שחוויתי עד כה, נוגעת לסצינה בה פסיכולוג מותקף ע"י מטופלת (ואני מזדהה ומאמינה כי הייתי מבצעת בו, בשמחה,  את אותו טיפול ממש), כל שנותר לכתוב זה, אתם יודעים... We Have A Problem.

למה ככה? או מה היה לנו? 

הספר הזה רחוק מכל מה שציפיתי לו (כבר כתבתי) וההפתעה שהוא סיפק, הגיעה מכיוון פחות חיובי.

עד אותו עמוד 100, רוב ההתנהלות סובבת סביב פסיכולוג סוג ג' שמפתח אובססיה, לצורך לתקן קונפליקט טיפולי מסויים עד מאוד.
מתוך כך, הוא לוקה בשלל מכאובי נפש, על גבול התלות הנפשית ואולי מעבר לה.

סוקרטס ואני

יש כאן שימוש באלמנטים מיתולוגיים שהרגישו כאילו הגיעו על מנת לתת תוכן ועומק לסיפור רדוד. בפועל, היה לזה ריח 'גוגלי' בואכה ויקיפדיה והנסיון להעמיק לא צלח בלשון המעטה.

מעייף ומיותר זה כאן.

בשלב הזה, תהיתי בעיקר, מתי (לעזאזל) יתחיל הסיפור?
ומישהו הבטיח כאן סיפור מתח, בחיי.


קבלו אותו...

והנה, עמוד 190, מתוך  297 עמודים (בתצורה דיגיטלית) ומשהו מתעורר לחיים. האם לא מאוחר להרגיש התעוררות ראשונית בשלב זה?
אתם תחליטו.

"תהיתי כמה זמן ייקח לו להגיע לעצם העניין, ולמה אני מרגיש כל הזמן פחות ופחות נוח" (כשבלי להתכוון, הפוסל במומו פוסל).

משפטים, משפטים ומש... אתם יודעים.

מלבד בבעיות מהזן הנפשי, הספר הזה לוקה בברברת ספרותית מיותרת עד מעיקה, כשכל תאור מוכפל או משולש והמון מידע שאין בו צורך עלילתי (או אחר), מתעופף בין השורות.

"ליטפתי את כף ידה ואת הצד הפנימי של מפרק היד. ליטפתי אותה באצבע שלי...".

"החקירה נוהלה על ידי פקד סטיבן אלן, איש חסון קירח עם משקפי קריאה גדולים שעיוותו את עיניו, הגדילו אותן , וגרמו להן להראות גדולות מהחיים, בולטות מהתעניינות ומסקרנות."
כחלק מכתיבה שעל גבול הירודה, זכינו כאן למשפט מלא ומיותר, שאין לו שום קשר להתפתחות העלילה. באותה מידה של השפעה, רב הפקד יכול היה להיות יפה תואר או פוזל במידה מחרידה.

"מקהלת פיזמונים התחילה לנגן בראשי, מצלצלת, הרמונית, מהדהדת.." (התאפקתי לא לכתוב 'כן, גם אצלי'. בסוף כתבתי).

מי פה במתח?

ככלל, מדובר בספר מתח/לא מתח, עם עלילה רוויית חורים על גבול בולענים עלילתיים, שספק אם הייתי מתקרבת אליו, לו ידעתי על קיומם.

ארבעה כיווני אויר

מספר כיווני חקירה מתחילים את דרכם העלילתית אחד אחרי השני, כשכולם, ללא יוצא מן הכלל, נקטעים בשלב כל שהוא ונשארים לא מוסברים, כמו תעלומות שכבר אין בהן צורך (הגענו רק כדי לבלבל).
היו גם חורים בהגיון העלילתי, שלא הצלחתי למצוא להם הסבר עד לרגע זה. מסוג המקרים בהם גם אם לטובת התקדמות העלילה, 'יהי נוח' שמישהי תספר למישהו סיפור שהוא כבר מכיר, ברמת ההגיון, אין שום סיבה נראית לעין, שהרעיון יחזיק מים (ושאלות 'אבל למה?', נשארות כאן פתוחות ללא הכרה).


בנוסף,  ובלי ליפול לגילוי העלילה, 'המטופלת השקטה', משתמש ב'טריק' ספרותי אחד, שכביכול עושה את סוף הסיפור למותח, או לפחות יוצר פיתול עלילתי שלא עומד בכללי סיפור מתח (קצת כמו לכתוב שהרוצחת היא המנקה שלא הופיעה ולו פעם אחת בין הדפים). לא כך בונים סיפור איכותי והפיתול המבוים הוא, לטעמי, בבחינת 'אז בשביל זה התכנסנו?'


אחרי הכל, לצערי, ברומן שלי עם "המטופלת השקטה", לא זכיתי להפתעות גדולות (יעידו חברות ששמרו עבורי לאורך הדרך על ההשערות, כולן התממשו).
ככל שקיוויתי לגלות בהפתעה איזה פיתול עלילה לא צפוי, הפעם, זה לא קרה.

"היא תמיד היתה מאוד לא יציבה..."
"אם תאמינו בכך או לא, זה כבר תלוי בכם."

אין תגובות:

פרסום תגובה

רוצים עוד?