'סיפורה
של ילדה יפה' מפזר כבר מההתחלה גלים שמשכו אותי אחורה בזמן. משהו
בצבעים, בתמונות, באווירה הכללית וכן, כמובן גם אזכור "דבילים",
"אימבצילית בדרגה גבוהה" ,"בית הספר הממשלתי של פנסילבניה לחשוכי מרפא ולרפי
שכל" " ,הכותנות הן לטובתם" והתבטאויות נוספות
שמתארות תקופה חשוכה, גרמו לי להיזכר ב"הנשף" של אנה הופ (סקירה
בקישור).
אבל אם אצל אנה הופ, 'בית
המשוגעים' הוא התפאורה המתבקשת שמלווה את העלילה מתחילתה ועד הסוף, ב'סיפורה של
ילדה יפה' הוא רק ההתחלה.
ואגב, ממש כמו 'הנשף', גם ניחוח של 'פורסט
גאמפ' המוכר והאהוב, רוחש כאן מאחורי הקלעים, כשהגיגים של "רפי -שכל",
מתגלים כדבר הגאוני הבא.
מה היה לנו?
זה סיפור שמתגלגל על פני כארבעים שנה, מתקופת אמריקה הפרימיטיבית ועד אמריקה של ימינו שמשום מה, מצליחה להתנסח במושגים פרימיטיביים לא פחות.
נער חרש, שחובר לנערה איטית, יוצרים יחד סיפור All American טיפוסי כביכול, וחווים יחד אבל בעיקר בנפרד, תהפוכות גורל שמספיקות לשלושה גלגוליי חיים לפחות.
תובנות פאר
על חרשות- "הם מדברים אליך כאילו שהם עורב גדול שמדבר לעורב
תינוק. אבל בעצם הם עורב שמדבר לאריה."
על אימהות- "אפילו
כאן , למטה בסלון, אני מרגישה כאילו אני יכולה לשמוע את הנשימות שלה דרך התקרה. גם
בעיניים עצומות אני יכולה לראות אותה ישנה בעריסה, את הפנים שלה, שלוות כל כך באור
פנס הרחוב שנכנס מבעד לווילונות. אני מרגישה שגם היא יודעת שאני כאן. וזה... מאוד
נעים."
מודעות עצמית- "...ואז מישהו היה מבחין בו, מטרד חירש ופרוע שנראה
מטורף...",
"אתה לא יותר מסתם רוח
רפאים."
על כבוד עצמי- "אל
תיתן לאף אחד לשבור אותך, אם לא תיתן לאף אחד לשבור אותך, אתה תנצח."
על בחירה- "אפילו שאין לו מושג מה קורה כאן, והוא מסוחרר
ומזיע ונשרף מבפנים ומרגיש בדידות איומה ונוראה, הוא יכול לבחור אם הוא רוצה לפקפק
או לבטוח."
למרות שחלקו האחרון של
'סיפורה של ילדה יפה' מתגלגל מהר משאר חלקיו, כשהדמויות משתפרות בכל מדד אפשרי
ומתקרבות כמעט בפיתאומיות מפתיעה, לנורמטיבי המוכר, אהבתי את הספר והעלילה החזיקה
מים לרוב.
אפילו אם התגלו נזילות
אמינות קלות, אני נוטה להקל ולסלוח על עיוותי 'מציאות' מהסוג שבא לתאר סיפור ולהעביר
מסרים ברורים (וחשובים).
כי אחרי הכל כולנו קצת משוגעים, מעט
רפי שכל והזויים למחצה, לפחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה