שעה חופשית / ארקולה ליסרדי

בניגוד לציור צבעוני מלא משיכות מכחול, אולי אפילו מופשט, מדובר כאן בציור מדויק.
כזה המשורטט בעפרון דק, רשום בחוטים דקים של הבנה ודרך. אין צבעוניות רומנטית, אבל יש חיים אמתיים, צבועים בצבעים מציאותיים והרבה אפור.

זה מתחיל כששניים נפגשים. פשוט כי ככה, בלי להסביר, כולל צורך רב אחד בשני ובמילוי חסרים. בלי להרוס את הקיים, ללא מחאות גדולות ובלי שינויים.

הם נפגשו במקרה (כי זה התאים) ללא דיאלוגים מיותרים.
לא, לא תמצאו כאן זיקוקי דינור רומנטיים ספרותיים או אחרים. קצב שהוגבר מעט בלב הולם, מבט עיניים חטוף ואיברים מוכנים, זה כל מה שצריך, כך מסתבר, כדי להנות מסיפור מעורר לב, נפש וכאמור, עוד כמה איברים.
המקריות כאן (ובכלל) היא זכות הקיום של הארועים.
כי זו שעה חופשית, אחת , אולי שתיים, לא יותר, שגורמות לטבע האדם לעלות על גדותיו (ולנו לעלות איתו).

"אפילו הידיעה שמדובר בדבר חשאי, מוסווה, הדורש העמדת פנים, הוסיפה קצת פלפל, קצת הרפתקה לחיים כמו שלו, שהיו מורכבים משלווה ומשגרה, והשלימה - באמצעי תמים ובלתי מזיק בסופו של דבר - את אושרו."

על נשים 

"היא הרגישה גאה, היא הרגישה אישה, כמו פרי בשל ועסיסי."

אין כמו נשים אמתיות. אמהות מהזן הלא מתנצל, שמשלמות מחיר על חיי משפחה וזוגיות ובין לבין צועקות תשוקותיהן (בגבולות ההגיון ובלי להעיר את הילדים כמובן). אלו שעייפו מפמיניזם ומסמלות נשיות רכה, שיודעת להשיג את שלה. נשים מוחלשות כלפי חוץ וחזקות פנימה, שבסופו של יום מנווטות את סירת החיים של כולנו, חמושות בסט הלבשה תחתונה חדש וסקסי כמובן. כי אם כבר אישה משוחררת, אז למה לא בין סדינים נקיים (וכמו תמיד, אני שולחת סליחתי לפמיניסטיות שבסביבה).

ועל כל השאר

"באופן כלשהו, להחזיק מאהבת שמתמסרת לתשוקות שלך זה כמו לחזור עם שלל משובח, באופן כלשהו."

גברים הם גברים, הם גברים.
הם טובים (כשהם טובים), נעימים (לפעמים) ומבצעים את המוטל עליהם (ואפילו מעבר לכך לעתים).

בין היתר ובלי לפגוע בגברים קוראים, הם כמעט דמויות קדמוניות כאן, מושפעים מאבולוציה שלא צלחה. כן, הניאנדרטל המצוי מחפש את הטרף הבא, גם כשטוב אצלו בבקתה.

שפה ושפתיים

כמה נעים (או, שנודה שהיה לנו טוב?), לקרוא טקסט בשפה ארצית, ארוטית, מתגרה, מגרה ולא מתנחמדת, כשאיברים נשיים וגבריים כאחד, כתובים כמו שמכנים אותם כשמתענגים על הבדיחה ההיא מהמילואים.
בושה, לא בבית ספרנו (וגם לא בין הדפים). 

אינטימי מי?

"כי אם גן העדן הזה אפשרי, הרי זה בדיוק משום שאנחנו לא זה של זה בשום דבר, אנחנו אך ורק נאהבים." 

ככלל, סקס כאן הוא אמצעי וגם מטרה. מן נסיון ליצור יחסים מיניים ללא אינטימיות שנידון לכישלון מיידי וברור כמובן.
ממפגש למפגש, האינטימיות/לא אינטימיות, היא שד קטן שמקבל צורה ברורה.

ואחרי הכל נשארה לי בקשה קטנה.
בפעם הבאה, בואו ניתן למקריות להפגיש (במקרה כמובן), אנשים שהם מעט פחות מושלמים גופנית.
מחכה לתיאורי בטן לידות מדולדלת, לדלילות כללית, לאיברים גבריים ממוצעים (כי את המפותחים מהממוצע כבר פגשנו, ספרותית וגם לא). יחד עם האחרונים, אולי נוותר גם על דמות האישה הפנומנלית, שמסוגלת להכיל בשמחה את ה"מעל הממוצעים" שבגברים.
בואו לרגע (ואולי פעם אחת תספיק), נחווה את מיניות המקומטים, השמנמנים, נמוכי הקומה, המאפירים ואלה שמעולם לא נחשבו יפות (גם לא בעיני עצמן), הדהויות משמש וחיי היום יום, שיכולות בקלות ללכת לאיבוד בקהל.
לא, ברור שלא מדובר בנו עצמנו, אנחנו רק רוצים להציץ לאחרים (מיד ניגשת לבדוק את האיפור ולאתר קרם נגד קמטים).

" 'אז מתחת למראה עקרת הבית והמורה העגמומית והשחוקה קצת, את בעצם אחוזת כל השדים והרוחות?' ". מדוייק להפליא.

" 'אז חוץ ממראה האינטלקטואל התיכוניסט שלך, הילד טובי-מפונקי שאוהב לזיין, אתה מסוגל לממש בבשר, עם הזין העומד שלך, את הזעם של כל השדים והרוחות?' ".  כן, זה הגיוני.

היה לנו טוב יחד,
בהחלט מעל הממוצע...