אלכס / פייר למטר

היא נחטפה...
"איזה קסם של בחורה."
ובטח תרצו לדעת אם היא מתה בסוף.

רגע, חכו עם השאלה, כי זה עוד לא ברור וזה לא העניין.
המוות הוא סוף, מוות הוא נקודה, אין אחריו הרבה ואם הגעת אליו, 'מצטערים אדוני, כבר לא נשאר לנו על מה לספר' (וגם זה בערבון מוגבל).

כי לפני שיגיע המוות (ואולי גם אחריו) עוד נצטרך להחליט על מי לסמוך מי ובמי להאמין כאן.


"במובן מסוים, אלכס מתה עכשיו. היא מרגישה דברים בריחוק רב, כאילו עמדה מחוץ לגופה. אולי זאת הסיבה שהיא מוצאת בתוכה את הכוח לשאול: 'מה אתה...רוצה?' ".

הביאו אלי את האחראי!

כי לא ממש ברור לי מי הוא מי? למי 'מגיע'? ומי ישאר כאן אחרון?

"היא צוחקת מהבכי שלה מפני שאינה יודעת עוד אם היא מאושרת להיות בחיים או אומללה להיות אלכס."

הספר הזה הוא מקבילה לא רעה (גם אם חלקית) ל"את" של קפנס.
עם דמויות עגולות, מפחידות והזויות, שפה טובה ותיאורים מדוייקים חסרי רגש.

יש לו גם את אותה נטייה להשאיר אותך חסר אויר ומוכה תדהמה. אלא שכאן הוא עושה את אותו תרגיל, יותר מפעם אחת.

הרגשתי קצת כמו אוגר על גלגל משחק, או אקרובט הקשור מהצד הלא נכון, הצד שמשאיר למישהו אחר את השליטה.

אישיות להחלפה

כן, כמעט והחלפתי אישיות תוך כדי קריאה, כי במסגרת החוויה זכיתי בין היתר לכאב בטן לחוץ, מתוך אמונה באחד ושנאה לאחד שהתחלפה עם הדפים.
מצאתי את עצמי אובדת עצות (או בדרך לאישפוז אולי?).

זעזוע של תיאור

השפה טובה (כבר אמרתי) והיא משמשת כאן לתיאורים גרפיים על גבול המזעזעים (קיים סיכוי טוב שרכי בטן יחשבו שכבר מזמן עברנו את הגבול).

מדובר בתיאורים פיזיים מרחיקי לכת ומדוייקים, כמו הוראות בימאי בתסריט מצטיין.
בקיצור, ראו הוזהרתם, קחו את זה כמו שזה, מדובר בחלק מהחוויה.

אז עם מי לעזאזל אני אמורה להזדהות?!

"היא ייחלה לישועה, אבל זוכה לייסורים".

כן, בדיעבד, היו רמזים. פוזרו פרורי 'עמי ותמי' כל הדרך אל משרד החקירות. 
מודה שאת חלקם ראיתי ומחלקם גם בחרתי להתעלם (כי מה זה כבר כמה פרורים?).

"נו האמת, האמת... מי יודע מה אמת ומה לא אמת, פקד! מה שחשוב לנו זה לא האמת אלא הצדק, נכון?"

לכאוב, לפחד ולקרוא באור מלא.