כי תשוקות, מכל סוג, גורמות לי לרצות ולהעמיק אל המרגש, יוצא הדופן והמיוחד שבחיים (ואפילו אל הקטן והבנאלי לעתים).
מדובר ב 169 עמודים (בתצורה דיגיטלית), המתארים בסיפורים נפרדים, את החיים הלא כל כך סודיים של כולנו. עם הסערות והשערות, הריחות והרגעים הקטנים המשמעותיים (וגם הפחות), כולל איזה טאבו קטן פה ושם, רק כדי שיהיה במה לנעוץ שיניים.
בארץ הקודש, אסופת הסיפורים הזו שנכתבה בידי סופרות לטינו אמריקאיות, חובקה בחום ובתשוקה, כך נראה, בידי הוצאה אמיצה אחת.
ומעבר לאומץ שבלהגיד כאן את הדברים כפי שהם, להתערבב במיניות בוטה, במשיכה, אהבה וכל רגש מרטיט אחר, היא גם לקחה על עצמה עיסוק בנושאים אנושיים יותר ופופולרים פחות כקנאה, שנאה, זיקנה והרצון בפגיעה גופנית, כי בכולן תשוקה אחרי הכל.
קיבלנו ספר אירוטי, חושני, תוסס, מרטיב לבבות ושאר איברים, שנעים איתו ופשוט לא ניתן להגדיר אותו אחרת. כי בין היתר, הוא מקבץ תובנות ומציב בפני כולנו ראי גדול ומדויק עד להצחיק ומתברר שגם כשאנחנו משתקפים מעוותים, זה מרגש, מציאותי ומקסים.
"אני לא זוכרת מי אמר שמין הוא אחד הדברים הכי יפים, טבעיים ומענגים שאפשר לקנות."
ולא, זה לא סוטה, גס, וולגרי, או שאר ביטויים מתנשאים שיבחר אולי מי שהז'אנר הספציפי גורם לו אי נוחות יחסית.
מבחינתי, שתדעו, מדובר בספרות שהיא המיץ של החיים.
חשוב לא פחות להדגיש, ממש כמו היצירה עצמה, גם השפה, העריכה והתרגום כאן, נכנסים מבחינתי תחת כותרת המשובחים.
כל סיפור כאן, יקח אותנו, אם רק נקשיב, אל דיון סוער ומחוזות אחרים. והנה זכינו בהמון חומר למחשבה.
"היא לא הגבירה את הלחץ אלא את המהירות, והנערה פלטה צעקה זעירה של עונג, או של כאב, אם לא מדובר בעצם באותו הדבר."
סלח לי אבי, כי חטאתי
בכל הנוגע לסיפורים קצרים, סלדתי עד כה מסוג כזה של ספרות קצרת מועד. כזה שמשאיר אחריו תחושה לא ממומשת, כמו תשוקה שלא הגשימה את עצמה (כי מה? כבר נגמר?).אלא שכשסיימתי להביע מחאה שקטה עד קטנונית ופתחתי את ספר המדובר, הופתעתי לגלות שסיפורים קצרים שכאלה, הם פתרון מלטף עבור כל קורא חסר סבלנות שכמוני.
כי כל סיפור כאן הוא רומן קצר ומכוון היטב בין סופר (סופרת במקרה זה) וקורא כמובן. כמו אהבה קצרה ואיכותית ללילה, נטולת הצורך להקשיב לסיפור חיים משמים ולהתייחס לסביבה בכבוד מיותר.
ואם במקרה לא מצאתי עצמי באחד הסיפורים, נפרדנו כידידים (שזה הרבה יותר נעים מבמקרים דומים בהם נתקלנו בחיים).
"יש דרכים לעצום עיניים, אבל בסופו של דבר יבוא יום שבו תצטרך להתמודד עם המציאות, והמציאות תמיד מאכזבת."
party pooper
את חלקם הניכר של הציטוטים המתבקשים, נמנעתי מלחשוף, מפאת אנשים שזה פחות לטעמם ובעצם, בואו נודה, בעיקר מפאת גילן של בנותיי הצעירות, שיוצא וקוראות את הסקירות של אמא (גסות ככל שנכתבו).בשלב הזה, אתם יותר ממוזמנים לדמיין.
מבטיחה שככל שתרחיקו לכת, תתקרבו אל המציאות של ספר התשוקות.
תרגיל טוב, ששווה לנסות.
"הנחתי לך להיעלם משדה הראייה שלי והלכתי לעזאזל."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה