זה ספר על מונוגמיה, על היסטריה ממונוגמיה ועל השתקפות. בהתאם, כל מונוגמיסט מתחיל, יוכל למצוא כאן משהו מעצמו, ממי שהפך או יהפוך להיות, ממש בקרוב.
כי 'בגנו של עוג', מיוצגת תמצית שבירתו של תא. זוגיות במשבר המוגשת בתוך קפסולה של מציאות טהורה, כשכל אחד מהצדדים משמש סיבה ותוצאה להשתלשלות הארועים.
"האהבה קיימת, אין לה ספק בכך. אהבה גולמית, קורבן של היומיום. אהבה שאין לה זמן לעצמה."
ממש כמו בכל ניתוח מערך זוגי, נמצא כאן את הטוב ואת הרע, הבוגדני והנטוש, את זו שלא יכולה בלי, ואת ההוא שלא יכול, באופן כללי. נדנדת הזוגיות ממשיכה בתנועה ותמיד ימצא בה מישהו למעלה, בדיוק כשהשני מגרד את התחתית.
היא, הוא, אנחנו
יש כאן מגוון דמויות צנוע יחסית, שהמרכזיות שביניהן, מחזיקות את הסיפור (אם כי לא תמיד בקלות).את אדל, אותה דמות נשית ראשית, אהבתי והזדהיתי חלקית עם צעדיה, כולל אהבה זהירה, זוגיות מודעת, והורות גם. בהמשך הסיפור כשהיא נשלטת בידי הצורך להתממש כמרכז יקומם של גברים לרוב, איבדנו אחת את השנייה, אבל רק לרגע. בכל מקרה לאורך הספר מצאתי עצמי מחבבת אותה או לפחות בולעת את טרופה באהבה (קצת כמו שעשו הדמויות שסביבה).
"היא מרגישה יפה ונחרדת מן המחשבה שיופייה ירד לטימיון, שעליצותה תסתיים בלא כלום."
את הדמות המרכזית הגברית (או הזכרית כי גבריותו לעתים מוטלת בספק), מצאתי פחות מחוברת לסיפור ובעיקר לעצמו. מדובר בדמות שטוחה (אך לא שטחית), שרק בחלקו השני של הספר קיבלה גוף, משקל ותודעה ספרותיים.
זה מסוג הספרים שבכל נקודת זמן בין הדפים, מצאתי עם מי להזדהות, או לפחות את מי להבין.
"הוא נותן בה אמון. פשוט ואכזרי כפי שזה. אם יתעורר, האם יראה עליה את העקבות שהותיר בה הלילה?".
טרוף של תשוקה (או להיפך)
התשוקה כאן מניעה עניינים והם מניעים אותה. יש כאן תשוקה מינית ברורה וודאית, אבל לא רק. כי חשובים ממנה הצורך להיראות, להיות, כמו גם החובה לכבוש ולהיכבש."היא רצתה שיתכלו למענה, שיאהבו אותה עד שיסכנו הכול, היא שמעולם לא סיכנה דבר."
לטעמי ובניגוד לדעה הרווחת, 'בגנו של עוג' עוסק פחות בנימפומניה, יותר בחיפוש עצמי/נשי/לא ממומש. כי למרות כמות מפגשים מיניים שקשה לספור, יש כאן בעיקר צורך בכיבוש שלא יודע שובע. כשאותו צורך מגדיר את הדמות הראשית, המיניות היא רק תרוץ. באותה מידה גיבורת הסיפור היתה יכולה ללטף אוזני גברים או לספר להם את הפוני. העיקר שיבחרו בה ויתנו לה להשתמש בשרותיהם (ולהיפך, כמו שכבר כתבתי).
"אדל הייתה רוצה להתהלך בבית מפואר בלי שום דאגה מלבד השאיפה להיות יפה לקראת שובו של בעלה. נפלא בעיניה הרעיון לקבל כסף תמורת כשרונה להסיח את דעתם של הגברים."
איכשהו, התובנה האחרונה, גרמה לי לחזור ולאהוב את גיבורת הסיפור.
"היא היתה הנוירוזה שלו, השיגעון שלו, משאת נפשו. החיים האחרים שלו".
ממליצה שתגיעו אליו, אבל לפני כן, תשאירו את השיפוטיות בבית, אין לה כאן מקום (ואם אתם גברים, תנשמו עמוק ותקשיבו).
כי אחרי הכל, 'בגנו של עוג' הוא תמרור אזהרה ומה היא אהבה אם לא טרוף חסר גבולות, כמו מחלת נפש קטלנית שאיש לא עוסק בריפויה.
סקירה זו פורסמה בבלוג הרומנטי של 'עברית' romanticmov.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה