יתכן כי זה אפילו רומן עצמי. ז'אנר חדש, קטן וייחודי שנובע מהאהבה שלנו את עצמנו (וגם אם לא ממש).
הוא כתוב רהוט כמו מכתב שכתבה חברה, מישהי שהתחשק לה (ככה בלי לחשוב יותר מדי), לספר לי מה עבר עליה הבוקר, בשנה שעברה ובכלל (כולל הדברים המבישים שאפשר להתוודות עליהם רק באזני חברים קרובים).
"אני נזכרת בשלושה דברים שאני אוהבת במיוחד: את הילדים שלי כשהם ישנים, את אבא שלהם כשהוא בחו"ל וסיפורים כשהם על אהבה."
יש כאן בליל מחשבות ואסוציאציות שבאופן מפליא עד מפתיע, לא קשה לקריאה.
ובואו נעצור ונודה שהמשפט 'בליל של מחשבות ואסוציאציות' זורק את כולנו אל טקסטים מטורפים, חסרי יד מכוונת ועמוסי התאהבות ראשונית בטקסט מיותר.
אלא שלא כך כאן.
כי לאורך כל הספר, התרגשתי להבין על מה חשבה הגיבורה. היא שמוגדרת 'מעט אני' והרבה לא (או להיפך), אישה, נערה, ילדה אבודה כמו כולנו, שמציגה לעולם את הצד השפוי באישיותה ולפעמים, בלי להתכוון, חושפת צדדים אחרים.
יש כאן סיפור, והוא תלוי גם תלוש, בין דפים מרגשים. מכיל תובנות לרוב והומור שתואם את אורכות חיינו הבנאליים, יאפים, אומללים ללא סיבה ומאושרים, אם רק ניתן לעצמנו להיות.
אה ויש הומור, הומור בשפע. דק נעים, איכותי ופשוט מצחיק. כי כשדמות נבונה עסוקה בבקורת עצמית איכותית, לא נשאר לי אלא להתגלגל איתה יחד (לטוב ולרע).
ואין כמו ציניות מהולה בחוסר בטחון אמין להפליא, כדי לתבל את האווירה.
"והילד של השכנים עדיין חושב שאת יפה, רות.
הוא אומר שהוא תמיד יחשוב ככה. לפעמים את גם מאמינה."
זוגיות היא עסק קשוח
"שנת השועל" מתאר זוגיות אמינה של משיכות חבל בין רצוי למצוי ובין אותו רצוי לחוסר בטחון מערכתי ומובנה.הוא המראה הזוגית של כולנו (או שלי) ואולי לא רק זוגית.
"אני צועקת לו בחזרה וחושבת שכבר לא יישבר לי הלב לעולם. אני רק לא יודעת אם זה טוב או רע."
בקיצור, אהבתי, התחברתי, נשאבתי ומצאתי את עצמי שם.
כתיבה ושפה לרוב
הכתיבה טובה נעימה וסוחפת והשפה יומיומית עד סלאנג בכוונה גדולה, שמשרת מטרה גדולה עוד יותר.כי השפה של "שנת השועל" מאפשרת לכולנו להתקרב אל האמת, אל הדמויות ואל הכותבת גם.
אותה שפת סלנג לא מונעת מ"שנת השועל" להימנות עם הספרים הנעימים והרהוטים שקראתי השנה.
ואם אמרנו כותבת
אל הספר נחשפתי בערב יום הכיפורים, בעקבות פוסט של כותבת שתארה מסע שיווקי יוצא דופן, נועז, מוזר ומלא ברוח נעורים לא אופיינית (בהנחה שהערכתי נכון את גילה כמובן).היא ומסעה גרמו לי זיק סקרנות שסחף אותי אל הספר וזה האחרון עשה והשלים את המלאכה.
אחד הדברים שאהבתי לגלות בין הדפים הוא את אותה כותבת עצמה, בדמות דמותה הספרותית החדשה (או כך לפחות דימיתי אותה).
סיכום על נורמנליות ושאר טרופים
מסקנה ברורה כאן היא שכדי להיחשב נורמלי, אין צורך להימנע מהמחשבות המטורפות שמציפות את כולנו. צריך פשוט לא לספר.רוצו לקרוא, להתערבב, לאהוב את עצמכם וגם לשנוא קצת.
כי באמת לא נוכל אחרת.
באימשל'כם, לכו לקרוא (כי הייתי חייבת גם).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה