"יש לה אלגנטיות של קיפוד: מבחוץ היא מלאה קוצים, חומה בצורה ממש, אבל יש לי הרגשה שבפנים היא רכה כמו הקיפודים, שהם יצורים קטנים, אדישים למראית עין, חיים בבדידות עיקשת ובעלי עדינות עצומה."
אלגנטיות של קיפוד / מוריאל ברברי.

חפצים חדים / גיליאן פלין

חיפשתי ספר מתח וזה לכל הפחות מה שקיוויתי למצוא.
אלא שהמתח העיקרי שמצאתי בין דפיו הראשונים של 'חפצים חדים', היה זה שהתבטא ברגליי העצבניות שקיפצו בחוסר סבלנות לאור כתיבה בוסרית ומוגזמת כאחד.

ושלא תבינו לא נכון, יש כאן סיפור ואפילו לא רע, אבל משהו (פחות בבניית התוכן, יותר בהסברים המייגעים), שלח אותי להרגע מקריאה בו מדי פעם.

אבל למה אליי?

מוזמנים להודיע שאני טועה, אבל פנייה לקוראים בספרי מתח, היא דרך בטוחה לטעמי, לכתוב טראש.

"אני חותכת את עצמי, אתם מבינים. וגם גוזרת, פורס, חורטת, דוקרת. אני מקרה מיוחד מאוד."

וגם אם תגידו 'זה בדיוק מה שאת עושה', אני מבטיחה לענות שכשכותבים ביקורת, מתקבל על הדעת לפנות לקהל הקוראים, זה עניין של סגנון כתיבה. כשכותבים ספר לעומת זאת (ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בספר מתח), זה גובל בסגנון נמוך ופחות איכותי.



טרוף רבתי

מגוון הדמויות (הנשיות בעיקר) הסובלות כאן מסוגים שונים של טרוף נפש, יכול בקלות למלא שלושה ספרים נפרדים. למרות זאת ולאור העובדה שהן שטוחות לטעמי, לא מצאתי בהן עניין ובהתאם לא הצלחתי להתחבר אליהן כפי שהייתי רוצה.

העובדה היחידה שבגללה נשארתי בסיפור, קשורה בתעלומת רצח נערות בעיירה אמריקאית קטנה.
הסיפור מעניין ומסקרן בחלקו, אבל מתיחת שלב החקירה בעניין הרצח הסדרתי לכאורה, היתה מעייפת, מיותרת ולא 'החזיקה' את אורכו של הספר הזה (מה שמסביר שפשוט השתעממתי בחלקו).



מי פה אמר מציאות?(או מצאתי בליל שטויות קל עד בינוני)


באופן כללי נתקלתי כאן באלמנטים שהוגדלו מעבר למציאות וארועים שנבחנו בווליום גבוה מדי.

אז נכון, מציאת גופת נערה אינה משימה קלה לאיש, אבל תאור שוטרים דופקים את ראשם בקיר או מתיישבים נטולי אוריינטציה, תוך מילמול תפילה, זה לא רציני ולא מקצועי בעליל (וכאמור, מופיע בווליום גבוה מהמתבקש).

כשחלקי עורה של הגיבורה מעקצצים וולונטרית בהתאם למצב נפשה, התגרדתי גם אני, אבל לא מאותה סיבה.

אותה גיבורה גם ניחנה, ככול הנראה, בראייה ביונית יוצאת דופן כי משפטים בסגנון "כשיצאתי מהמכונית ראיתי שני אנשים במרחק כמה רחובות ממני", חזרו על עצמם במספר ניסוחים (ולמה רק אני לא מבחינה בפרטי פרטים, במרחק שני רחובות לפחות).


בקיצור, מיותר לציין שסגנון הספר הזה פחות אהוב עלי (אבל ציינתי בכל זאת).




תרגום רבותי תר...מה?

יש כאן בליל משפטים שאולי נשמעים קריאים עד סבירים (ולפעמים תהיתי גם ביחס לקביעה האחרונה), אבל אין ספק שתרגום כהעתקה מדוייקת משפה לשפה, עלו להוציא את כל הנוגעים בדבר, מבולבלים ואובדי עצות.
כי "מעבר לרחוב דשדש גבר קשיש ובידו קרטון חלב בחצאי צעדים לעבר בית לבן מעץ", זה משפט שבנוי באמריקאית שוטפת, שכשהוא מועבר בהעתקה לעברית, הוא יוצא משובש עד לא ברור.

"שמעתי אותה מפרקת מגש קרח ממתכת", גם זה פחות בעברית תקנית.


"נאש סחרר בכוסו את הקרח, שנמס לגוש מוצק אחד." מודה שהפיזיקה בלבלה אותי.

"באותו רגע הצטערתי שהורדתי כל כך הרבה וודקה." הורדתי (?), היא בחירה ספרותית ירודה במיוחד.

ומשפט בסגנון "הפנים שלי נרדמו מחוסר שינה", השאיר אותי עם עקצוץ תודעתי.

"היא התחילה להתרחק ממני במסדרון - חדרי סלון וטרקלינים וחדרי הסבה לבנים מבהיקים מציצים מכל עבר", מלבד העובדה שאחרי משפט כזה, הסלון מרגיש לי מאיים מעט (מתוך הפחד שיציץ, יקפוץ או...), חשוב להבהיר שמישהו שנגע בעבודת התרגום, לא ייחס חשיבות לעובדה שרוב התאורים כאן מתייחסים לאותו סגנון חדר בדיוק ושחדרים (מוכשרים ככל שיהיו) לא נוטים להציץ.


לגבי "שדיה מתוחים ומכוסים ורידים כמו ענבים", משאירה לכם לדמיין בלעדי.

רק רוצה לצטט כאן משפט אחרון, "את משוגעת אם את חושבת את מה שאת חושבת. את משוגעת אם לא".
כן, זה בהחלט הגיוני...


'חפצים חדים' הפכה לאחרונה לסדרה והעובדה שסיפרתי על כך, לא מבטיחה שהמלצתי (כי בוסר זה פחות נעים לי).
 בכל מקרה, בחרו בתבונה ושיהיה בהצלחה.


סקירה זו פורסמה בבלוג הרומנטי של 'עברית' romanticmov.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה